נסתרות

לפני קצת יותר מ- 500 שנה התחולל גירוש יהודי ספרד. לאחר הגירוש ולאורך תקופה של כ- 50 שנה עלו לצפת כ- 10,000 יהודים ממגורשי ספרד ובנו את צפת בסגנון הבניה הספרדי המוכר להם. תקופה מיוחדת זו מכונה 'תור הזהב של צפת' אשר הייתה תחנה היסטורית מרתקת ומרכזית בהתפתחות התרבותית והמסורתית שבקורות עם ישראל.

בתקופות מאוחרות צפת דעכה.
מן המפורסמות הייתה רעידת האדמה הקשה שהתרחשה בצפת בשנת 1837 אשר החריבה והפכה את העיר כליל. או מאורעות מלחמת העולם הראשונה שהובילו לשנים של עוני, רעב, חולי ומחסור. כל אילו ועוד היוו גורם משמעותי לכך שחלק ממבני העיר המפוארת שהייתה נטמנו עמוק באדמה ועל גביהן נבנתה חלק מהעיר העתיקה מחדש.

המנהרות שבהם אתם מבקרים הם תוצאה של חשיפה של חללי חדרים ובורות מים עתיקים מתקופת המאה ה-16 ואשר היו מכוסים מתחת לאדמה כ- 100 שנה. המנהרות מתחברות למתחם 'בית הקהל' – שריד של שכונה עתיקה מהמאה ה-16.

החשיפה הארכיאולוגית של המנהרות והמבנים ב'בית הקהל' בוצעו במהלך השנים בסיוע של אלפי מתנדבים צעירים יהודים מהארץ ומחו"ל אשר פעלו במסגרת תוכניות ההתנדבות החינוכית שמפעילה העמותה.

הסיור שלנו פותח בחדר המוקדש למנהיג הרוחני של הקהילה היהודית – חסידית בצפת של תקופת עליית החסידים ורעידת האדמה.

רבי אברהם דב מאבריטש מכונה בפי כל 'חוזה הרעש הגדול'. הרבי צפה ברוח קודשו את רעידת האדמה, ובכך הציל את חסידיו מפני האסון. לאחר הרעש הוא עודד את התושבים לא לנטוש את צפת. הוא פנה לשר משה מונטיפיורי ולכמה נגידים נוספים על מנת לשקם את חורבות בתי הכנסת העתיקים. כמו כן הוא קרא לקהילות חסידים מכל רחבי אירופה לעלות ולתמוך בקהילה הצפתית.

החדר 'אבנים יקרות' נקרא על פי סיפור מפורסם על האדמו"ר המוצג ע"ג שלט בחדר.
בנוסף, זהו חדר הוקרה עבור התורמים והנדיבים שתמכו בעמותה לאורך השנים.

כיום, לאחר מאות שנים לא באמת ניתן לדעת בוודאות למה שימשו כל אותם חדרים ומבנים. אך הועלו מספר השערות בקשר לממצאים שונים שנחשפו.

העדויות שנמצאו בחלק מהחדרים מעידים על היותם משמשים אולי כמרתף יין או מחסן שימור כזה או אחר. מספר סימנים העלו השערה שככל הנראה היה במקום מקווה שהיה שייך למשפחה שהתגוררה כאן. מתוך הנחה זו שוחזר המקווה הקטן.

בחדר בו נמצא המקווה ניתן לראות בבירור שני סוגי בניה משמשים בערבוביה, חלק אחד של המבנה הנו שריד נותר מהתקופה  קדומה ואילו החלק השני הוא שיקום ובניה מחודשת של ההריסות.

זהו חדר המוקדש למלחמת העצמאות שהתחוללה בשנת תש"ח.
לאחר סיום המנדט הבריטי בארץ התחיל מאבק על הריבונות בארץ ישראל.

בצפת התחוללה מלחמה קשה של מיעוט יהודי מול המון לוחמים ערבים ממגוון צבאות. בהנהגת יגאל אלון התחברו כ- 300 לוחמים של מחלקת הפלמ"ח לקהילת הישוב היהודי הישן בצפת אשר הייתה נתונה במצור ובלוחמה רצופת מעשה גבורה, באווירה ניסית ובתחושת אחדות נפלאה הביאו הלוחמים לשחרורה של צפת בא' אייר תש"ח.

בחדר הנשקים מוצג סרטון עם כמה עדויות של זקני צפת המספרים על חלקם במלחמה וכן מגוון נשקים ששמשו בתקופה ההיא אותם קיבלה העמותה ממשרד ההגנה.

כאמור מנהרות אילו נוצרו תוך כדי חיבור של חללי חדרי מגורים מהעבר, בורות מים קדומים וקטעי מעבר אשר יצרו מעין מנהרה ארוכה המחברת את הרחוב הראשי לאזור 'בית הקהל' (שריד משכונה עתיקה מהמאה ה-16).

כיום חברה לאומית דואגת לספק לנו מים לברזים אך בעבר היה צורך לכל משפחה לאגור מי גשמים בכוחות עצמה.

לשם כך גגות הבתים נבנו בשיפוע רעפים באופן שמי הגשמים יגלשו למרזבים ומשם לאורך הרחוב הצפתי אשר בנוי בשיפועו של הר. מסע ניקוז המים הסתיים במאגרים של בורות מים שנבנו ליד כמעט כל מבנה ושימשו את תושבי המקום כמי שתיה ורחצה.

בתקופות בצורת היו התושבים מעלים מים מברכות נחל עמוד אשר עובר בוואדי שלמרגלות צפת.

קרוב ל – 80 שנה היה המתחם שלפניכם מכוסה כולו באדמה, אבנים ופסולת בניין אשר יצרו מעין תל הררי בלב העיר העתיקה.

במשך כעשור חפרו מתנדבים רבים, בני נוער יהודיים מהארץ ומחו"ל, במסגרת תוכניות ההתנדבות החינוכיות של העמותה וחשפו מספר מבנים אותנטיים קדומים, שריד חי ואותנטי למבנה באזור השכונה הספרדית בימים בהם צפת חולקה לאזורים לפי קהילות.

מקום קסום זה שימש כמרכז קהילתי שוקק חיים בימי תור הזהב של צפת במאה ה16.

מהלך החפירות חשפנו מבנה עתיק אשר שימש כמקווה טהרה. מבנה המקווה נחשף כמעט בשלמותו כשלצידו ה'אוצר' האוגר את מי הגשמים ובכך מכשיר את המקווה באופן הלכתי. המקווה העתיק היה חלק מבית מרחץ שפעל כאן במאה הקודמת.

מעל המקווה תלויה אבן הבזלת אשר נמצאה בקרבת המקווה. אבן זו (אשר סביבתה הטבעית היא ברמת הגולן) שימשה לצורך חימום מי המקווה, שכן אבן זו מסוגלת לשמור בתוכה את החום זמן ממושך מהרגיל.

המקווה שימש כמקווה טהרה מרכזי בשכונה עתיקה זו, מכאן העלו החוקרים סברה הגיונית שטבלו בו גדולי ישראל שחיו בתקופת המקובלים.

מגורשי ספרד הביאו איתם את הידע לפיתוח תעשיית הטקסטיל.

בנחל עמוד אשר בוואדי שלמרגלות העיר צפת בנו התושבים 'מבטשות' (תחנות מים) ששימשו לצורך הכנת הצמר. תעשיית הטקסטיל כל כך התפתחה עד שבתקופת המאה ה- 16 היו בצפת מספר רב של בתי מלאכה עם נולי אריגה (כמו זה המוצג כאן) לצורך ייצוא בדים לארצות אירופה. היה זה אחד הגורמים המרכזיים להתפתחות כלכלית בתקופה הזו יחד עם העובדה שצפת שימשה כתחנת סחר מרכזית בציר המסחר שבין דמשק לקהיר.

המבטשה בנויה באופן שזרימת המים יוצרת תנועה של גלגלי עץ אשר מסובבים גלגל מים ענק שמחובר למוט עץ שעולה למעלה ומסובב עוד מספר גלגלים. אותם גלגלים מחוברים לפטישי ענק. עקב הסיבוב הפטישים מכים בחוזקה על האריגים אשר נמצאים באמבטיות מלאות במים בתחתית המבנה. מלאכה זו מכונה במלאכות השבת כמלאכת הניפוץ.

לפני כ- 100 שנה ויותר שימש תנור האבן העתיק את המקום כמאפיה לקהילה המקומית. כיום אנו משתמשים בו לצורך פעילות חווייתית של סדנה לאפיית חלות המשלבת גם הסבר מעמיק על הקשר בין חומר לרוח.

במרכז הרצפה של מבנה 'בית הקהל' ניתן לראות פתח עגול שדרכו היו שואבים בעזרת דלי את המים שבתוך בור המים שהתגלה מתחת. לאחרונה פתחנו שביל מעבר אשר מאפשר למבקרים להיכנס אל תוך הבור.